תהליכים בתנועה

כל רגע בחיים הוא חלק מהחיים

   הרגע שבו הבנתי שהנסיעה באוטו ממקום למקום היא חלק מהחיים שלי.

בשנים האחרונות אני מוצאת שחלק נכבד משעות היום שלי אני בנסיעה ממקום למקום, בעיקר כשהפקקים במרכז הפכו לנוף קבוע בחיינו.

נזכרתי במה שאמרה מורתי היקרה שולמית, הרכב זה הגוף שלנו והנהג הנשמה , שעולה בנקודה מסויימת על הרכב, ויורדת  בנקודה אחרת, הנסיעה משקפת את כל מה שאני פוגשת בחיים.

האופן שבו אני בוחרת להעביר את הנסיעה הוא הרבה פעמים השתקפות של החיים שלי. האם אני מתווכחת עם המציאות או זורמת איתה.

מה קורה לי כשאני בפקק, האם אני רגועה שקטה או עצבנית, מה אני אומרת לעצמי, מה אני בוחרת לעשות?

מה קורה לי כמישהו חותך אותי בכביש, אני צורחת עליו, מקללת אותו, אני מרגישה שלא אכפת לו ממני, כמה זמן אני נשארת עם הכעס בתוכי?

מה קורה לי כמישהו צופר לי מאחור, אני נלחצת, אני רוצה לרצות אותו, אני עושה לו דווקא?

כל פעם שאני פוגשת ארוע בנסיעה אני פוגשת את עצמי ויש לי אפשרות בחירה איך אני מגיבה, מה אני בוחרת לעשות בזמן שאני מבלה באוטו, במה אני בוחרת להזין את עצמי?

אני מדברת עם חברות כל הדרך, מקשיבה למוזיקה, נושמת, אני נותנת מרחב לשקט,מקשיבה לדיבורים ברדיו, מקשיבה לפודקאסט שמענין אותי, מסתכלת על הדרך סביבי, אוכלת שותה?

האם אני מתנועעת תוך כדי- תנועות כתפיים, ידיים כפות ידיים, גב צוואר ועוד?

הבנתי שאני לא יכולה להתעלם מהזמן הזה, לכעוס עליו, לקטר עליו, שיש לי אפשרות בחירה מה אני מכניסה לתוך הזמן הזה כמו בכל מצב אחר בחיי, שהוא חלק בלתי נפרד מהיום יום שלי.

מה שאני בוחרת להכניס לתוכו מייצר את המציאות היום יומית שלי.