בלוג

הרגע שבו הבנתי שהנסיעה ממקום למקום היא חלק מהחיים שלי

תהליכים בתנועה

תהליכים בתנועה

כל רגע בחיים הוא חלק מהחיים

   הרגע שבו הבנתי שהנסיעה באוטו ממקום למקום היא חלק מהחיים שלי.

בשנים האחרונות אני מוצאת שחלק נכבד משעות היום שלי אני בנסיעה ממקום למקום, בעיקר כשהפקקים במרכז הפכו לנוף קבוע בחיינו.

נזכרתי במה שאמרה מורתי היקרה שולמית, הרכב זה הגוף שלנו והנהג הנשמה , שעולה בנקודה מסויימת על הרכב, ויורדת  בנקודה אחרת, הנסיעה משקפת את כל מה שאני פוגשת בחיים.

האופן שבו אני בוחרת להעביר את הנסיעה הוא הרבה פעמים השתקפות של החיים שלי. האם אני מתווכחת עם המציאות או זורמת איתה.

מה קורה לי כשאני בפקק, האם אני רגועה שקטה או עצבנית, מה אני אומרת לעצמי, מה אני בוחרת לעשות?

מה קורה לי כמישהו חותך אותי בכביש, אני צורחת עליו, מקללת אותו, אני מרגישה שלא אכפת לו ממני, כמה זמן אני נשארת עם הכעס בתוכי?

מה קורה לי כמישהו צופר לי מאחור, אני נלחצת, אני רוצה לרצות אותו, אני עושה לו דווקא?

כל פעם שאני פוגשת ארוע בנסיעה אני פוגשת את עצמי ויש לי אפשרות בחירה איך אני מגיבה, מה אני בוחרת לעשות בזמן שאני מבלה באוטו, במה אני בוחרת להזין את עצמי?

אני מדברת עם חברות כל הדרך, מקשיבה למוזיקה, נושמת, אני נותנת מרחב לשקט,מקשיבה לדיבורים ברדיו, מקשיבה לפודקאסט שמענין אותי, מסתכלת על הדרך סביבי, אוכלת שותה?

האם אני מתנועעת תוך כדי- תנועות כתפיים, ידיים כפות ידיים, גב צוואר ועוד?

הבנתי שאני לא יכולה להתעלם מהזמן הזה, לכעוס עליו, לקטר עליו, שיש לי אפשרות בחירה מה אני מכניסה לתוך הזמן הזה כמו בכל מצב אחר בחיי, שהוא חלק בלתי נפרד מהיום יום שלי.

מה שאני בוחרת להכניס לתוכו מייצר את המציאות היום יומית שלי.

 

קרא עוד

אני שלמה אני לא מושלמת

בשבוע האחרון שכבתי עם גב תפוס, הסיפור גב שלי מלווה אותי מגיל צעיר, עברתי איתו מסעות רבים ודרכים אין ספור. אבל בפעם הזאת היו מלא תובנות ואחת מהן היתה אני שלמה אני לא מושלמת וזה בסדר גמור.
בתור מורה ליוגה ותנועה מרפאה, בתור מטפלת מצאתי את עצמי עם השנים, מתנצלת, מתפתלת מסבירה שהגב שלי ככה וככה, כועסת על עצמי כל פעם שנתפס לי הגב, מסתירה את הסיבה, שומעת תגובות כמו את לך נתפס הגב איך זה יכול להיות?
התחלתי להרגיש שאני צריכה להוכיח משהו, להתביש שזה קורה לי, לחיות בפחד מכל מצב שהגב שלי נהיה רגיש, בנוסף לפחד שקיים גם ככה מהכאב והמצב. התחלתי לשאול את עצמי באיזה זכות אני מלמדת מטפלת אם אני לא פותרת את הבעיה של עצמי, איך אני יכולה לעמוד מול אנשים כשאני לא מושלמת?
הבנתי שאחד הדברים שמעקבים אותי בלחיות בשלום עם הגב שלי זה חוסר היכולת לקבל אותו כמו שהוא ברגע הזה,זה הציפיה שאני אעלים את הכאב לתמיד, אמציא תרופת פלא, הגיע לתגלית ויכולת מדהימה של ריפוי, אנשים יעלו אלי לרגל לשמוע את סוד הריפוי שלי, אני אוכל להגיד אני ריפאתי את עצמי מבעיות הגב שלי תראו אותי. אם תעשו ככה וככה גם אתם תגלו את הסוד.
הבנתי שלקבל את הגב שלי כמו שהוא בלי לצפות ממנו להיעלם להירפא להשתנות, לקבל את הגב שלי באהבה גם כשהוא במצב מצוין וגם כשהוא כואב זה ריפוי מבחינתי.ללמוד לחיות איתו בלי לפחד ממנו זה ריפוי, להקשיב לדיבור שלו איתי זה ריפוי, ללמוד אותו ולהבין אותו יותר טוב זה ריפוי, להניע אותו בהתאם לצרכים שלו, להזין אותו באוכל, רגשות מחשבות אהבה זה ריפוי. הבנתי שריפוי הוא לא התפישה הרגילה שלנו, הוא לא משהו חיצוני הוא יותר תפישה פנימית של קבלה אהבה נוכחות התרחבות.
הבנתי שאני צריכה להפסיק להתנצל בתור מטפלת, ומורה. שמה שהופך אותי למורה טובה, למטפלת טובה זה האותנטיות שלי, זה היכולת שלי להקשיב לגוף שלי ולענות לצרכים שלו, זה היכולת לקבל שאני לא מושלמת ולכן אני יכולה להיות קשובה לאחרים, מכילה, זה ההיכרות שלי עם הכאב, זה הכילים והדרך המופלאה שעשיתי עם התנועה, עם הרגשות, עם המחשבות וכל מה שעוזר לי כל פעם לצמוח מתוך הכאב למקומות חדשים, זה היכולת להגיד תודה לגב שלי ולמה שהוא מבטא בחיי. זה לראות את הריפוי מפרספקטיבה אחרת.

קרא עוד
הצטרפי אלי

צרו קשר

אפשר להתקשר אלי או לשלוח הודעה
054-450-4590 | grosmanayala@gmail.com





שתפו ברשת

Share on LinkedInShare on Google+Share on FacebookPin on PinterestTweet about this on TwitterEmail this to someone

מצאו אותי בפייסבוק